בוחניק נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

החלטה

1.         מונחת לפני בקשתו של המבקש להפחתת הערבון והעמדתו על סך 10,000 ₪ .

2.         עסקינן בערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב - יפו (כב' השופט יובל גזית) מיום 18.03.2014 (ת"א 7261-10-10) ולפיו נפסקו למבקש פיצויים בגין נזק גוף, אשר ארע לו כתוצאה מחבלה בתאונת דרכים מיום 27.12.2009, בסך של 57,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 8,774 ₪ (להלן: "פסק הדין").

המסגרת הנורמטיבית

3.         הוראת תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") מחייבת מערער להפקיד ערבון בערעור.

4.         על תכליתו של הערבון שב ועמד לאחרונה בית המשפט העליון (כב' השופטת ארבל) בענין רע"א 3088/13 אברהם פלקסר נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ - 

"מוסד העירבון נועד להבטיח את הוצאותיו של המשיב בהליך הערעור ומהווה חלק בלתי נפרד מהערעור עצמו.

זוהי מעין הגנה על בעל דין שזכה בדינו מפני ההשלכות הכלכליות הנובעות מקיומו של הליך משפטי נוסף (למשל, רע"א 9422/10  חטיב נ' אזברגה)"

5.         בית המשפט יידרש בהכריעו בבקשה לפטור מערבון או הפחתתו לבחון את יכולתו הכלכלית של המבקש וסיכויי הערעור שהגיש, כשני תנאים מצטברים, כאשר נטל ההוכחה מוטל על כתפי המבקש, הוא המערער -

"השיקולים שיש לשקול לצורך מתן פטור מלא או חלקי מהפקדת ערבון הם שניים: מצבו הכלכלי של בעל-הדין, והאם ידו משגת לעמוד בתשלום הערבון; וסיכוייו של ההליך אותו יזם להתקבל; התנאים לפטור – מצב כלכלי קשה, וסיכויים טובים להצלחת ההליך הם מצטברים, ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור"

(בש"א 1528/06 יוסף ורנר ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי) (ההדגשה שלי – ש.י.)

מן הכלל אל הפרט

6.על פי הבקשה המבקש - המערער יליד שנת 1964, נשוי ואב לשלושה ילדים, עובד כנהג בחברת הסעות ומשתכר סך של 7,000 ₪ לחודש. רעיית המבקש עובדת כמטפלת ומשתכרת סך של 5,000 ₪ לחודש.

המבקש מתגורר אצל חמותו במושב פדיה, אך בבעלותו דירה בת 3 חדרים באשקלון בגינה הוא משלם משכנתא בסך 1,800 ₪ לחודש. הדירה מושכרת בדמי שכירות חודשיים בסך של 2,500 ₪.

לשיטת המבקש "סיכויי הערעור להתקבל הינם גבוהים במיוחד", הן מהטעם כי "פסק דינו של בית משפט קמא לוקה בחסר בכל ראשי הנזק אותם פסק למערער" והן מהטעם כי בית משפט קמא פסק "בניגוד לדין ולפסיקה" (סעיף 5 לבקשה).

7.המשיבה מתנגדת לבקשה ואף מבקשת לחייב את המבקש בהוצאות.

לטענתה המבקש לא עמד בנטל להוכיח חוסר יכולת כלכלית (המבקש לא צרף אסמכתאות להוכחת מצבו הכלכלי המלא), מה גם "שאין כל ממש בערעור" שכן בית משפט קמא "עשה חסד" עם הפיצוי שפסק למבקש (סעיפים 9-4 לתגובת המשיבה).

8.עיון בבקשה על צרופותיה מעלה כי המבקש נמנע מלפרוש תמונה מלאה על מצבו הכלכלי –

            "הלכה ידועה היא כי המבקש פטור מתשלום אגרה או מהפקדת ערבון מחמת עוניו חייב להיכבד וליתן לבית המשפט תמונה מלאה ועדכנית של מצבו הכלכלי"

            (רע"א 2598/99 כהן נ' נח)